דופקים אותנו

דיונים סוערים ואמירות קשות בפאנל על תמיכת הממשלה בגופי התרבות בישראל, אשר התקיים בתערוכת בידור ובמה

אלפי מבקרים הגיעו אמש לגני התערוכה בת"א, אל תערוכת בידור ובמה הענקית ואלפים צפויים להגיע גם היום, אל יום הנעילה של התערוכה.  בין האלפים שהגיעו בחרו רבים לצפות גם בפאנל מיוחד אשר נערך אמש תחת הכותרת "תמיכה ממשלתית וציבורית במוסדות וגופי תרבות ובידור בישראל".

בפאנל, אשר הונחה ע"י דני וייס, מנהל אגף התרבות בעיריית כפר סבא (אשר החליף את יוני רועה ברגע האחרון) השתתפו מנהל מינהל התרבות במשרד המדע התרבות והספורט - מיכה יינון, יו"ר אמ"י - יענקלה מנדל, יו"ר איגוד שחקני המסך - יורם חטב, מנכ"ל תאטרון הקאמרי - נועם סמל ומנכ"ל אומנות ותקשורת - עודד פלדמן. שקית קרטון ממותג

בדיון, אשר עסק רבות בתקציב התרבות במדינה, הביעו רוב החברים בפאנל את תסכולם מגודלו של התקציב והקיצוצים הרבים שנעשים בו אך מי שהשמיע את האמירות החריפות ביותר היה יו"ר שח"ם יורם חטב.

חטב אמר כי אם יגיד את האמת על הדרך בה ראה איך מתקבלות החלטות תקציב במדינה יאשימו אותו כי הוא הוזה. לדבריו אין כל דיון מסודר בתקציב התרבות אלא רק גחמות של אנשי האוצר אשר אותם הגדיר "עבריינים קטנים ועלובים" ואף המשיך ואמר " לפחות לגנבי תרנגולות בקיבוצים יש איזה חן, אלה סתם פושעים שעושים מה שהם רוצים".

לדבריו הפוליטיקאים משתפים פעולה עם אנשי האוצר משום שחלקם עבריינים גם הם וחלקם סתם עצלנים. אמנם פה ושם יש צדיקים דוגמת זבולון אורלב אבל בד"כ "אין אף פעם דיון מסודר וענייני אלא רק מחטפים של אנשי האוצר שמשקרים אותנו, משקרים את השרים ומשקרים את כולם. מדובר בעבריינים ששכחו את תפקידם אבל אף אחד לא מגביל אותם".

הסעות באילת

לדבריו בשל מצב זה , אשר מתקיים גם בדיונים על כל נושא אחר, זה "אין מדיניות תרבות בישראל, אין תרבות בישראל, אין מדיניות בישראל, אין ישראל".

חטב המשיך ואמר כי במקום להיאבק  האחד נגד השני על הפירורים שהממשלה נותנת צריכים גופי התרבות השונים להתאחד ולהלחם ביחד על הגדלת התקציב. לפי אונסק"ו מדינה צריכה להשקיע 1% מתקציבה בתרבות ואילו בישראל משקיעים 0.15%. גם כאשר ביקשו האמנים להגדיל את הסכום לחצי אחוז לא הסכימו אנשי האוצר בשום אופן. מי ש"נדפקים" מזה, לדבריו, הם קודם כל הם הקטנים שלא חוסים בצילם של גופים מתוקצבים.

"על כל שקל שהמדינה נותנת לתרבות היא מקבלת בחזרה שני שקלים. זה האינטרס שלה להשקיע בתרבות אבל מדובר במדינה נבערת, ממסד של בובות קרטון, לכן חייבים להוציא את כל האמנים מהבית ושכולם יחברו למאבק על חוק תרבות בישראל. רק ככה יזוזו דברים...דיונים בתקציב יכולים להשמע כהתחמקות מדיונים בנושאים "ערכיים אבל זה המאבק האמיתי."

בהתייחסו לדברים אלה אמר יו"ר אמ"י, יענקל'ה מנדל, לחבריו לכנס כי הוא והם חבורה פתטית הנוסעת מכנס וכנס, מתלוננת על מצבו הקשה של תקציב התרבות ולא מבינה שבמדינה הזו הכל פוליטי. לדברי מנדל הדרך היחידה לפתור את המצב היא להקים מפלגת תרבות אשר תיכנס לכנסת ותהווה לשון מאזניים, מצב שיאפשר לה להציב דרישות תקציביות לתרבות אשר זו הדרך היחידה למלאן. מנדל קרא לקחת דוגמא ממפלגת הגימלאים אשר "גם עליהם צחקו" לדבריו ואשר השיגה משרד חדש לגמלאים שלא היה קודם וכן כספים רבים למטרות שונות הקרובות למצעה.

מנכ"ל תיאטרון הקאמרי נעם סמל אמר כי הכסף שהמדינה נותנת לתרבות הוא כמו סובסידיה ללחם וחלב וכך יש להתייחס אליו. מוסדות המדינה פשוט לא מבינים לדבריו  ש"אנחנו מייצרים תרבות ברמה הכי גבוהה בעולם, אנחנו  בתרבות לא נפסיד 1:0 לקרואטיה כמו הכדורגל, התרבות הזו היא השגריר הכי טוב של ישראל". אך הבעיה לדבריו שבעיות תקציב התרבות אינן מעניינות את הציבור הרחב עד שהן מגיעות ממש לפתחו, " ברגע ששקלנו להפסיק להגיע לישובי הפריפריה מייד קמה קול זעקה כי אנשים נפגעו"

בהתייחסותו לכסף שמקבל התיאטרון מהמדינה אמר כי הקאמרי יכול היה להעלות הצגות רק לעשירי המדינה, למכור כרטיס ב500 שקל, ולרצות מאד את אותם עשירים. אך לקאמרי יש אחריות ציונית ולכן המטרה שלו ושל הקאמרי היא להביא את ההצגות לכמה שיותר מקומות וקהלים שונים, המטרה הזו מקדשת את כל האמצעים.

הדובר האחרון, מנהל מינהל התרבות במשרד המדע התרבות והספורט מיכה ינון, אשר אמר כי הוא מרגיש עצמו יותר בצד של התרבות מאשר בצד של המדינה. ינון אמר כי ישראל היא מעצמה תרבותית אבל הסכום שמוקצב לתרבות לא גדול מספיק כדי להתמודד עם כל מה שצריך לעשות כדי לתמוך באותה תרבות לדבריו זוהי עובדה מצערת שמחליטי ההחלטות פשוט אינם מבינים את החשיבות העצומה של התרבות. ראייה לחשיבות העצומה נראתה לדבריו בתקופת המלחמה עת האמנים היו הראשונים לנסוע צפונה לתושבים המופגזים, עוד לפני הממסד.

ינון הוסיף ואמר כי בתרבות הדבר המרכזי הוא כח היצירה אבל ברור שהתקציב הוא חלק מרכזי ושאי אפשר בלעדיו. בכל ההחלטות של הממשלה על תקציב יש מלכודת שנקראת קיצוצים רוחביים, כשאז פתאום עוד כסף הולך לו לאיבוד. ב2006 הוחלט על קיצוץ של בין שישה לשבעה אחוזים בתקציב התרבות כדי להתמודד עם נזקי המלחמה. ב2007 לא הייתה מלחמה אבל אנשי האוצר ראו שהתרגיל עובד אז הם הפעילו אותו שוב והנה, שוב קיצוץ של בין שישה לשבעה אחוזים אשר לא ברור מהיכן הוא נובע וכעת מתנהל מאבק לביטולו.